האם השקרים של טראמפ על בחירות מחוספסות יעלו לשליטת הסנאט ב- GOP?

לפני עידנים רבים, כאשר דונלד טראמפ התמודד לראשונה על נשיאותו, פוקס ניוז, צמרת המחוקקים הרפובליקנים, והאינטליגנציה השמרנית (בקצרה) התאחדו באופוזיציה למועמדותו: עוגני פוקס הכניסו את איל השאלות הייחודיות המיוחדת בדיון הראשוני של ה- GOP. הסיקופנט הראשי של טראמפ העתידי לינדזי גרהם אמר ל- CNN, “אתה יודע איך אתה הופך את אמריקה לנהדרת שוב? אמור לדונלד טראמפ ללכת לעזאזל. ” מרקו רוביו כינה אותו “קונ אמן”, והציע רמזים לא מחמיאים לגבי גודל איברי המין של המיליארדר. הסקירה הלאומית הקדישה גיליון שלם להגשת כתב אישום על טראמפ כרמאי-ליברלי.

במבט לאחור, ברור כי הקקופוניה הזו של גינוי לא נעשתה בהתנגדות העמוקה של התנועה השמרנית להפקיד את אמני החובשים בכוח הנשיאותי. במקום זאת, עוינותו של ה- GOP כלפי טראמפ נעוצה בשתי הנחות יסוד: (1) כי מועמדותו תעלה להם בבחירות, ו- (2) כי אין לו שום השקעה אישית בהצלחת הבחירות של המפלגה הרפובליקנית, או במשימה האידיאולוגית. של התנועה השמרנית.

הנחה ראשונה זו הוכיחה שהיא שגויה. אבל השנייה נכונה בעליל: טראמפ היה אכן תורם של הילרי קלינטון לפני שהיה כלוא שלה. על פי מספר דיווחים, מטרתו העיקרית בהתמודדות לנשיאות הייתה להבטיח פרסום, לא לזכות בפועל בשלטון (שלא לדבר על לקדם את המטרה הפרו-חיים, או פרשנות מקורית של הרשות הרגולטורית הפדרלית).

כל עוד טראמפ היה נשיא עם סיכוי לבחירה מחודשת, האינטרסים שלו וה- GOP היו מיושרים במידה רבה. להפתעתם הנעימה של רבים מהשמרנים, מחסור העניין של איל ההיבטים בהיבטים הלא-מסרים של תפקידו אפשר לאביזרי רשת קוך להכתיב את אג’נדות החקיקה והמוסד של המפלגה. המפלגה הרפובליקנית רצתה להפחית מיסים על תאגידים, ולאפשר למלווים ליום המשכורת לוותיקי צמר. טראמפ רצה כיסוי לשחיתות העירומה שלו. כל צד שמח לחייב את השני.

אבל עכשיו, טראמפ הוא נשיא צולל. לפי כל ההופעות, מטרתו העיקרית כנשיא היא למתן את הפגיעה הנרקיסיסטית ואת נזק המותג של אובדנו על ידי פופולריזציה של השקר שהדמוקרטים גנבו את בחירות 2020. מטרתה העיקרית של המפלגה הרפובליקנית, לעומת זאת, היא לשמור על שליטת הסנאט על ידי זכייה לפחות באחת מבחירות ההפצה בג’ורג’יה בינואר הקרוב. והמטרות הללו נמצאות במתח מסוים.

אף על פי שרבים מהרפובליקנים בקונגרס מהדהדים את האשמות הלא-קוהרנטיות של הנשיא בגין אי-התאמות אלקטורליות, אחרים סירבו לאשר את התלהבות הפרנואידית של אדם שכבר לא מועיל למטרותיהם. מיץ ‘מקונל, שיהיה הרפובליקני החזק ביותר בוושינגטון שיגיע בפברואר הבא, לא גינה את שקרי התבערה של טראמפ. אבל הוא צייץ ביום שישי, “כך זה חייב לעבוד במדינתנו הגדולה: יש לספור כל הצבעה חוקית. אסור לכל קלפי שהוגשו שלא כדין. כל הצדדים חייבים להגיע להתבונן בתהליך. ובתי המשפט כאן כדי להחיל את החוקים ולפתור סכסוכים. כך קולות האמריקנים מכריעים את התוצאה “- הצהרה המאשרת בשתיקה את הלגיטימיות של התוצאות הסופיות והרשמיות של הבחירות.

כישלונו של ה- GOP להתאחד מאחורי דרישת הנשיא “לעצור את הרוזן” (במדינות בהן הוא מוביל כיום, תוך שהוא ממשיך לספור קולות עבורו אך לא עבור ביידן במקומות בהם הוא עוקב) לא אבד על משפחת טראמפ. ביום חמישי בלילה, צייץ אריק טראמפ את קימתו של הפרשן השמרני דן בונגינו כי “חלק מהאנשים בצד ה- GOP, שרק נסעו על מעיליו של טראמפ לקלקול עצום של ה- GOP, נראים די שקטים בקשר לקשקשים שמתרחשים כרגע. דבר. כולנו מאזינים! ” אריק פרסם גם גרסה משלו לתלונה, והזהיר כי אם ה- GOP יעמוד לנגדירת הבחירות מטראמפ, המצביעים הרפובליקנים לא ישכחו את בגידתם:

בהתחשב בעובדה שהמפלגה הרפובליקנית תקבל, למעשה, את תוצאות הבחירות ב -2020 (בכל מקרה לא כל כך שליליות לשאיפותיה לטווח הארוך), נראה כי נשיא ה- GOP היושב עומד לבלות את החודשים הקרובים – אם לא שנים – אומר למעשה לתומכיו כי (1) ייתכן שההצבעה לא תהיה חשובה משום שבדרך כלל הבחירות מתנהלות נגדם, ו- (2) המפלגה הרפובליקנית אינה נלחמת למען האינטרסים שלהם.

שנראה כמו מגרש לא אידיאלי להבאת תומכי טראמפ בג’ורג’יה לפנות לתפקידים בסנאט ה- GOP קלי לופלר ודייויד פרדו.

שאלה אחת גדולה שתלויה בגזעים ההם – ובשנים הבאות של הפוליטיקה האמריקאית – היא מה קורה בשיעורי השתתפות הבוחרים כאשר פרובוקטור מפורסם אינו עוד נשיא. גם 2018 וגם 2020 היו עדים לרמות של אחוזי הצבעה שלא נראו במשך למעלה ממאה שנה. טראמפ היה מועמד גרוע לבחירות כלליות לרפובליקנים במובן זה שהוא איבד את המפלגה את תמיכתם של מספר קטן אך משמעותי ממצביעיה הוותיקים, לפחות בראש ההצבעה. אך הוא הציג גם יכולת ייחודית להכניס אלפי קהל נבחרים ותיקים שמרנים (בעיקר, אם כי לא באופן בלעדי, לבנים שאינם משכילים). הבעיה כמובן היא שטראמפ הציג גם מתנה ייחודית לגיוס דמוקרטים. בשנת 2012, המירוץ אובמה-רומני הביא כמעט 127 מיליון מצביעים לקלפי; תחרות ביידן-טראמפ גייסה כ -160 מיליון איש.

בשנות הבחירות הקרובות, כמעט בטוח כי שיעור המצביעים יחזור לעבר הממוצע לטווח הארוך. אך הרבה מאוד תלוי בשאלה האם ירידה זו בהשתתפות היא סימטרית בין המפלגות: אם שמרנים שלא נפגעו בעבר, שעברו פוליטיזציה על ידי טראמפ, הופכים את ההצבעה להרגל, בעוד צעירים נטולי שמאל ובעבר אנשי מקצוע בפרברים לוקחים הפסקה מהפוליטיקה, אז הרפובליקנים ישלוט בשנים 2022 ו -2024. אם ההפך יקרה, יכול להופיע רוב דמוקרטי גדול מספיק כדי להתגבר על ההטיות המבניות של המערכת הפוליטית האמריקאית. הבחירות לנגינה בסנאט בג’ורג’יה יהיו המבחן הראשון לאיך נראה אחוז ההצבעה כשטראמפ לא נמצא באופן מילולי ולא פיגורטיבי. אם הנשיא ובניו יתמידו במסרים הנוכחיים שלהם, הם יגדילו את הסיכויים של ה- GOP להיכשל במבחן זה.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *