pdf7

1.1.1         אחריות רגילה – מבוססת על אשם (נטל השכנוע כמקובל)

זהו הבסיס האחריותי הרגיל והנמוך ביותר הגורס כי על מנת שמישהו יהיה חייב בנזיקין, עליו להיות אשם. מדובר במצבים בהם מטילים אחריות על הנאשם כי הוא התרשל, נהג בזדון, התכוון וכו'. כאן מצבו של הנתבע הכי טוב, כיוון שהתובע טוען שהנתבע גרם לו נזק ועול ההוכחה שוכן על כתפיו של התובע בלבד. דהיינו, הנתבע צריך לשתוק ו/או להזים את טענות התובע ובכך לסכל את הצלחת התובע מלהוכיח את אשמתו. אלו הם מקרים של אחריות רגילה. לדוג': אחריות מקצועית (עו"ד, רופאים, רו"ח ועוד). כאשר אחריות רגילה היא האחריות שעל הפרק, מצב הנתבע הוא הטוב ביותר. http://www.meidashoa.co.il

1.1.1.1           מצבי אחריות רגילה – סוגי אשמה

  • כוונה/זדון: א' פוגע באופן מכוון באינטרס מוגן משפטית של ב'. למשל עוולת התקיפה, נגישה.
  • רשלנות: א' לא פעל בזהירות סבירה כלפי ב'. זוהי עוולת הרשלנות. פעמים רבות, לב ליבו של הדיון הנזיקי סובב סביב שאלת האשם תוך יישום מבחני עזר על המקרה – האדם הסביר, הפרקטיקה המקובלת וכד'.

Comments are closed.