pdf6

1.1.1         אחריות חמורה – ללא אשם

ההבחנה בין האחריות החמורה לבין האחריות המוחלטת נעשתה באופנים שונים. ההבחנה אליה ניצמד במהלך הקורס גורסת כי בעוד שאחריות מוחלטת הינה אחריות ללא אשם וללא הגנות, האחריות החמורה מתאפיינת בכך שהיא אחריות ללא אשם, אך יש בצילה הגנות.

לדוג': במצבים בהם הנזק נגרם כתוצאה ממוצר פגום – האחריות היא אחריות חמורה. חוק האחריות למוצרים פגומים עוסק בנושא זה. ס'2(א) לחוק קובע שאין צורך באשם. ס'4 לחוק, קובע כי ישנה הגנה המוגבלת לרשימה ספציפית ומצומצמת המפורטת באותו סעיף. דהיינו, במקרים של אחריות חמורה, עדיין לא עומדות עבור הנתבע כל ההגנות של דיני הנזיקין, אלא אך ורק רשימה חלקית.

כשחוק האחריות למוצרים פגומים נחקק, היתה עליו ביקורת מצד נזיקיסטים שטענו שהחוק "מתיימר" להיות חוק המטיל אחריות חמורה (ללא אשם), אך בפועל מכניס את יסוד האשם לפעולה דרך רשימת ההגנות.

דוג' נוספת: על בעלי כלבים מוטלת אחריות חמורה.

1.1.2       אחריות מוגברת – באשם תוך העברת נטל השכנוע

האחריות מבוססת על אשם מסוג רשלנות. בעוד שבשתי סוגי האחריות הראשונים בדקנו את התוצאה, כאן אנו בודקים את התנהגות הנאשם ומטילים אחריות אם היה אשם. במצב הרגיל בדיני נזיקין "המוציא מחברו עליו הראיה". דהיינו, מי שתובע חייב להוכיח לפי עול הוכחה של 51%. ההוכחה בדיני נזיקין הרבה פעמים קשה מאוד. כשהמחוקק רוצה לבסס את האחריות על אשם ולא על התוצאה, אך רוצה להקל על התובע, הוא מטיל על הנתבע אחריות מוגברת – הופך את נטל ההוכחה. כך המחוקק הופך את מאזן הכוחות ומטיל על הנתבע את חובת ההוכחה לכך שהוא לא אשם. כך נוצר מצב בו האחריות אומנם מבוססת על אשם, אך נטל השכנוע מוטל על הנתבע הנדרש להוכיח שלא דבק בו אשם באותו מקרה. http://www.meidashoa.co.il

בפרקטיקה העברת נטל השכנוע הינו גורם שמכריע תיקים. אם למשל צריך להוכיח רשלנות של רופא – מדובר על משימה קשה מאד לתובע. אם נטל השכנוע הוא על הרופא להראות שלא התרשל – המשימה הקשה עוברת לכתפיו של הרופא וייתכן שלא יצליח לעמוד בה (בעוד שאם המצב היה הפוך, יכול להיות שהתובע לא היה מצליח להרים את הנטל). דוגמאות לכך ס' 38-41 בפקנ"ז

Comments are closed.