בית משפט השלום בתל אביב - יפו
ו"ע 1532-08
_______ נ' הרשות המוסמכת
23 ספטמבר 2009

וועדת ערר לפי חוק נכי רדיפות הנאצים לפני:
השופט שלמה פרידלנדר – יו"ר
פרופ' יוסף זהבי – חבר
עו"ד אראלה עפרון – חברה

העוררת _____________

נגד

המשיבה הרשות המוסמכת


נוכחים:
ב"כ העוררת עו"ד אסף יעקבוביץ', והעוררת בעצמה
ב"כ המשיבה עו"ד סמל

פרוטוקול

בנושא העוצר בפשקן – היתה לנו מספרה ובגלל העוצר המספרה לא עבדה. לאנשים לא היתה אפשרות להיכנס למספרה. הינו יכולים לא ללכת לבית הספר ולהישאר בבית כי הסתובבו בעיר החיילים הגרמנים והרומנים. היו נותנים שעה או שעתיים לצאת מהבית כדי להצטייד בלחם כיוון שזה הדבר היחידי שהיה אפשר לקנות. במשפחה שלי אני יודע בוודאות שלא היה לנו כסף לקנות את הלחם הזה. לא נכנס אף אחד להסתפר ולהתגלח. אבא לא היה.
בשעות שהיה מותר לצאת מהבית – לא יכולנו לברוח מהעיר. אני לא יודע על אנשים שברחו מהעיר.

ב"כ המשיבה:
ש. אתה זוכר את העוצר.
ת. כן.
ש. בפשקן גרתם לבד או שהיו לכם קרובי משפחה.
ת. היו לנו קרובי משפחה שגרו לא רחוק מאיתנו. העיר היתה במרחק של 200 מ"ר וגרו כל היהודים שם.
ש. אתה הלכת לבקר דודים וקרובי משפחה בזמן המלחמה.
ת. בזמן שהיה עוצר בטח שלא. כשהיתה לי אפשרות ללכת הלכתי וכשלא לא הלכתי.
ש. היה עוצר רק בלילה.
ת. אתה לא אומר נכון, העוצר היה גם ביום. עברו שיירות כדי להשלים את המחנה הצבאי הגרמני ולפי דעתי זו היתה הסיבה לעוצר, כדי לבנות את המחנה הזה. עברו שיירות כדי שאנשים לא יהיו ברחובות והיו עוברים שני שוטרים וכורזים לא לצאת מהבית. אני יודע שבמרכז היהודים שבמרכז גרו היהודים. זה היה חודשים. בניית המחנה לקחה הרבה זמן. גם אנחנו הילדים נלקחנו לעבוד במחנה הזה תמורת לחם.
ש. מה שסיפרת על בניית המחנה – אני אומר לך שגם אם היתה מניעה לצאת מהבתים לצורך בניית המחנה המניעה היתה כוללת את הגויים שהיו שם.
ת. לא נכון. הגויים הלכו לעבודה. בעיר פשקן היה דפו – תיקון רכבות והגויים הלכו לתקן רכבות, הלכו לעבוד עם הקופסאות של הלחם לארוחה שלהם. הם עשו חגיגות. יום ראשון היו להם חגיגות ולדעתי רק היהודים היו בעוצר.
ש. אתה זוכר את השעות המדויקות שבהם הוטל העוצר.
ת. אתה רוצה אחרי 60 שנה שאני אזכור? שעות מדוייקות לא זוכר.
ש. מי הלך להביא אוכל.
ת. אני הייתי בן 13 והייתי יושב בתור ללחם, ולפעמים הייתי יושב שעה שעתים בתור ולא היה לחם.
ש. האם נכון שהיהודים היו יכולים להיכנס לשוק רק אחרי השעה 07.00 בבוקר.
ת. לא זוכר.

עו"ד סמל מסכם:

עניין ההחלטה בפסק הדין של ביהמ"ש המחוזי בעניין הרשקו עומדת בפני בית משפט העליון. אנחנו היינו מבקשים למיטב הבנתנו לא הוכח עניין העוצר במקרה שהתווה ביהמ"ש המחוזי בעניין הרשקו. מדובר בעדות כללית שזוכרת דברים מצד אחד, ואינה זוכרת דברים מצד שני. אנו סבורים כי לא מתקיים פה העיבוי הנדרש עפ"י החלטת ביהמ"ש המחוזי אשר כאמור נבחנת בידי ביהמ"ש העליון בימים אלו. כמו כן לא הוכח גם אם הוטל עוצר, הוא הוטל רק על יהודים. גם פנקס הקהילות אשר מורה שהעוצר שהוטל על היהודים בפשקן הוא מ-18.00 – 7.00 בבוקר אנו סבורים למיטב הבנתנו וההגבלות אינם עולים לכדי עוצר המהווה שלילת חירות עפ"י הקריטריונים שהתווה ביהמ"ש המחוזי.

פסק דין

לפנינו ערר לפי חוק נכי רדיפות הנאצים.

גירסת העוררת בדבר הגירוש אינה תואמת את הידיעה ההיסטורית כביטויה בפנקס הקהילות, ממנו עולה כי היהודים במקומות שהוזכרו בעדויות מטעם העוררת פונו מחמת אימי המלחמה הכלליים, בדמותם של ההפצצות ושל הצבא הרוסי המתקרב, ולא גורשו כחלק מרדיפת היהודים בהשראת התוכנית הנאצית.

אולם, העוררת העלתה כבר בהצהרתה הראשונית את הגירסה והעילה בדבר הסבל שהיה מנת חלקה ושל היהודים שבקרבם חיה מחמת העוצר שבו היו נתונים בחלק מן היממה.

עניין זה מתועד היטב בפנקס הקהילות, ממנו עולה כי גם מעבר לשעות העוצר היו היהודים נתונים תחת פיקוח חמור, לרבות איום בעונש מוות.

אנו רואים בפיקוח כאמור משום מימד נוסף בשלילת החירות כנדרש בפסק הדין בעניין הרשקו [ע"א (ת"א) 1828/08 הרשות המוסמכת נ' הרשקו ו-108 אח', מיום 1.6.09].
לפיכך, יש מקום להכיר בעוררת בגין עילת נרדפות זו.
לפיכך, הערר מתקבל.


ניתן והודע היום ה' תשרי תש"ע , 23/09/2009 במעמד הנוכחים.

השופט שלמה פרידלנדר – יו"ר
פרופ' יוסף זהבי – חבר
עו"ד אראלה עפרון – חברה
הוקלד על ידי: לימור שגב צימרמן