בתי המשפט
בוועדת העררים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים
ליד בית משפט השלום בתל-אביב-יפו

ו "ע 503-09

העורר _________ גלס

נגד

ה משיבה הרשות המוסמכת

נוכחים:
העורר בעצמו
ב"כ המשיבה עוה"ד סמל ושוהם

פרוטוקול

העורר, מוזהר כדין:
אני סובל מאוסטיאוארטריטיס כבר הרבה מאוד שנים, החל משנות החמישים, קרי בהיותו בשנות ה- 20 לחיי. אז כאבה לי הרגל ולא הייתי מסוגל ללכת עליה, הרופאים המליצו לי כל העת על הליכה בקשר עם בעיות רפואיות אחרות שלי, ותוך כדי ההליכה הבחנתי שכושר הליכתי מתדרדר. היו לי כאבים חזקים מאוד וכל הזמן הייתי מקבל כדורים. היות ויש לי בעיות גב, והוכרתי על ידי הלשכה, כל הוועדות הרפואיות שהלכתי אליהן טענו שהבעיה ברגל מוקרנת מהגב, אבל אני הרגשתי שזה לא קשור, וביקשתי שוב וועדה רפואית, אשר ניתנת אחת לשנה, לכן זה נמשך מס' שנים. לאחרונה ייעצו לי בלשכה בחיפה לבקש הסבה מבעיית הגב לבעיית הרגליים, וועדה רפואית קבעה שוב שהבעיה ברגל מוקרנת מהגב. ביקשתי ערעור לועדת ערעור עליונה אשר בדקה אותי, נשאלתי אם ביצעתי בדיקת MRI ולא ביצעתי, והוא טען שבעיית הרגל מוקרנת מהגב, שוב. לאחר מכן הלכתי לרופא אורתופד בקופ"ח וביקשתי בדיקת MRI הוא הפנה אותי תחילה לרנטגן ועל יסוד צילום זה אבחן כי אין קשר לגב אלא לאוסטיאוארטריטיס. עם זה חזרתי לועדה הרפואית, והאורתופד בחיפה, אמר לי שידיו קשורות בגלל שאיני מוכר בעניין זה, אז הודעתי לרופא לשכה בת"א וזומנתי לועדה רפואית בת"א והבאתי את כל החומר המוכיח שיש לי אוסטיאוארטריטיס, והרופא אמר שאינו מפנה אותי לניתוח בגלל בעיות רפואיות אחרות שיש לי, ואם אני יכול לסבול ולקחת כדורים שיקלו מעט אסחוב כמה שאוכל. הגשתי בקשה לדמי ניידות, ולא קיבלתי כי לא היו לי מספיק אחוזי נכות על הרגליים. הייתי אצל הרופא בועדה הרפואית האחרונה בת"א וכעבור שבועיים קיבלתי מכתב מהלשכה והם השתמשו ב"נשק יום הדין" שלא ניתן להוכיח שזה נגרם לי מתקופת השואה. היות ואני כילד בן 12 עבדתי עבודות כפייה וסחבתי ארגזים כבדים בגטו ורשה, ורופאים אמרו לי שזה מתקבל על הדעת שזה זה. נכון שקשה להוכיח אך הרופאים גם אמרו שלא ניתן לשלול זאת.

לשאלות ד"ר אפטר:
ש: אמרת שמגיל 20 בערך החלת לסבול מכאבים ברגל, יש לך תיעוד רפואי מאז
ת: אני לא חושב. כשבאתי ארצה ב- 1948 היה נוהג שלא לגלות שום סימן של חולשה, עשיתי את כל המאמצים כדי לא להיות שונה ולא לגלות חולשה. כב' השופט לנדמן הגיע למסקנה שאני זכאי ליהנות מהספק והמליץ להכיר בשיעור 50%.

ב"כ המשיבה:
העורר הוכר בעמ"ש מתני ופגימת רגליים כמוסבת מכך. העורר מבקש להיות מוכר כעת באוסטיאוארטריטיס, הוא מציג תעודה רפואית יחידה מ- 08', הדבר הועבר לרופא מטעמנו שגם בדק את העורר – וקבע שהשינויים הניווניים מתאימים לגילו ואין גם קשר לפגימת העמ"ש שבגינה הוא מוכר. אני חושבת שהפגימה הזאת מכסה את הכל, מה גם שאין שום תיעוד רפואי קודם המעיד על בעיות ספציפיות של הרגליים.
נבקש לדחות את הערר.

פסק דין

לפנינו ערר לפי חוק נכי רדיפות הנאצים.
העורר סובל מבעיית אוסטיאוארטריטיס, שהיא בעיית שלד מן הסוג שהוכר במחקרים רפואיים כבעיה שעלולה הייתה להיגרם או להיות מוחמרת עקב אירועי הנרדפות בשואה שמהם סבלו החולים בצעירותם [ראו מאמרם של פרופ' שאשא ואחרים בעניין תחלואה מאוחרת אצל ניצולי השואה, פורסם ב הרפואה 2009].

בעניין מחלת האוסטיאופורוזיס כבר נקבע, בעניין בן-אור , כי בשל העמימות הסיבתית הכרוכה בהכרה המחקרית האמורה מחד גיסא ובשכיחות המחלה בגיל מבוגר מאידך גיסא, יוכר הקשר הסיבתי אצל ניצולי שואה חולים כאמור בשיעור 1/3.

אנו סבורים כי יש מקום להחיל קביעה זו גם על מחלת השלד אוסטיאוארטריטיס, שממנה סובל העורר.

לפיכך, הערר מתקבל, באופן חלקי במובן זה שהקשר הסיבתי בין הנרדפות לבין מחלת האוסטיאוארטריטיס יוכר בשיעור 1/3.

ניתן והודע היום י" ב תשרי תש"ע , 30/9 /2009 במעמד הנוכחים.
השופט שלמה פרידלנדר – יו"ר
ד"ר נעמי אפטר – חברה
עו"ד דן יערי – חבר