זיכרון קולקטיבי

מהי שואה?

למעשה אין לנו תשובה ברורה לפירוש המילה "שואה" האם אנו מתכוונים לפרק הזמן בו תחת הכיבוש הנאצי באירופה חוסלה האוכלוסיה היהודית באירופה, אם כן אז מדובר בתקופה שבין 1941 ל-1954, עד ומבצע ברברוסה לא היה רצח שיטתי של יהודים, מחנות ההשמדה היו בתהליך בנייה…

ב-1 לספטמבר 1939 הנאצים פלשו לפולין והחלה מלחמת העולם השנייה, אז גם התחילה ההדרת היהודים החוצה מן החברה.

יש כאלו שטוענים שהשואה החלה ב-11 לנומבר 1938- ליל הבדולח ויש כאלו שטוענים כי השואה החלה בשנת 1933 כאשר היטלר עלה לשלטון.

מה שכן בטוח שהשואה אכן הסתימה בשנת 1945.

השואה מייצגת את טבח העם של העם היהודי בלבד, המשמעות הכללית היא אסון טבע, אסון הכי אישי שיש, אדם גילה בבוקר שפינצרו לו את האופניים הכי יקרות לליבו, מבחינת השפה היהודית זו שואה.

הייחוד של המילה שואה הוא רק לרצח העם היהודי באירופה בין השנים 1939 ל-1945.

 

"נאצי" זוהי גם הגדרה משפטית, מבחינת גרמניה נאצי הוא מי שחבר המפלגה הנאצית, מבחינת רבים מאיתנו כל גרמני ואוסטרי הוא נאצי, כולם שיתפו פעולה גם כאלו שלא היו חברי המפלגה הנאצית.

 

"ניצול שואה" זהו מושג מאוג טעון עליו יש וויכוח, גם בין אלו שיצאו משם קיימת היררכיה, לדוגמא: שמעון ויזנטל ואלי ויזי, ויזל היה נער ישיבה צעיר שהגיע לאשוויץ יחג עם אבא שלו וויזנטל התגלגל לגטו לבוב ומחנה פלשוב, שניהם התמודדו על אותה משבצת של ניצול השואה האולטימטיבי, הם לא אהבו אחד את השני ויזל כינה את ויזנטל כממציא, זה לא כל כך מופרכח כי ויזנטל הכניס לביוגרפיה שלו שהוא היה באשוויץ וזה לא נכון, מי שלא נשלח למחנה או רק הסתתר ביער, או ברח מהיטלר הוא ניצול שואה פחות יותר. עפ"י משפט הייכמן כולנו ניצולי שואה, עפ"י האדיאולוגיה הנאצית יש לרצוח את כל היהודים בעולם ולכן כולנו למעשה ניצולים פוטנציאלים ומי שאןכ ניצל מהשואה עצמה הוא שורד שואה.

Starved prisoners, nearly dead from hunger, pose in concentration camp in Ebensee, Austria. The camp was reputedly used for "scientific" experiments. It was liberated by the 80th Division. May 7, 1945. Lt. A. E. Samuelson. (Army)
NARA FILE #: 111-SC-204480
WAR & CONFLICT BOOK #: 1103

 

"סבון" אנטרדת הסבון קיימת בבית קברות של עפולה, עליה כתובות המילים הבאות- "אפר הקדושים וסבון שנאסף מכבשני הנאצים שבהם הושמדו 6,000,000 מבני עמנו…", כל שנה נערך טקס רשמי ליד האנטרדה, יום אחד המרצה ניגש לראש העיר ואמר לו שכל הנושא הזה היא פיקציה, לא עשו סבון מיהודים (לפי דברי המרצה).

יש לזכור שהשואה לא התרחשה בצבעי שחור לבן וכי היא אכן נעשתה לאנשים, אותם אנשים לא ידעו כלל שהם בשואה, רק שהגיעו לארץ, רק בדיעבד, הם הבינו כי כי האירוע ההוא בו הם היו נקרא שואה. אנו מבינים כי מגוון אנושי זה מתנהג כמו שמגוון אנושי מתנהג.

בזמן אמת אותם אנשים לא ידעו כי הם בשואה ולכן הם התנגו בדרכים שונות, כולל הומור- כולם יושבים במחנה, כולם רזים כמו שלדים, רבים ממשפחתם מתים וכעת יש להם 2 ברריות, להיכנס למרה שחורה, נכנסים לדיכאון, הופכים ל"מוזלמנים" ומהר מאוד מתים ואף מאיצים את המוות ע,י התאבדות, מצד שני יש אנשים שרוצים לשרוד מכל מיני סיבות, אחת הדרכים לשרוד היא הומור, מדובר בבני אדם ואכן

נוצרים יחסים בין וותיקים לבין חדשים. הפולנים הגיעו בשנת 1942 והם היו הוותיקים, ההונגרים הגיעו אחרונים והיו הכי חדשים, כתוצאה מכך החלו להתפתח כל מיני בדיחות, הוותיקים צוחקים והחדשים חוטיפים מכות מהנאצים. אחד הבדיחות הייתה שכאשר הם נתקלו בסבונים היה ראשי תיבות של "שומן תעשייתי טהור", כמה יהודים אמרו שבמקום תעשייתי נאמר יהודי, כך קיבלנו את המיתוס שעשו מיהודים סבון.

סבון היה הכינוי הפופולארי לניצולי שואה בנשות ה-50. היות והמיתוס הזה השתרש אז אחד הכינויים היה סבון-"ניצלת ולכן תגיד תודה שלא הפכו אותך לסבון".

יש אנשים שמחפשים הוכחות לכך שלא הייתה שואה- קבוצת הטיפשים- היהודים שקרנים, רמאיים, ממציאנים, את השואה הם המציאו, היהודים הם עם קטן ששולט בכל העולם, הם כמו תמנון. באמצעות מיתוס הסבון הם מנסים להוכיח שלא הייתה שואה, הרי עניין עשיית סבון מיהודים הומצא ולכן אולי המצאתם את כל השואה. המרצה סובר שבכל אחד מאיתנו יש מכחיש שואה קטן- הלב לא נותן להאמין שאכן מעשים מזעזעים שארעו בשואה אכן מציאותיים, אכן התרחשו.

 

זיכרון קולקטיבי

זיכרון לא קיים, אין זיכרון של שואה, אף אדם לא יכול לזכור את השואה, ניצולי שואה יכולים לזכור את חוויותיהם האישיות שהם נכחו בהם. אדם שהיה בפולין לא יודע מה קרה בבלגיה, לא מה קרה ביוון וגם בפולין הוא יודע מה היה במקום בו הוא נכח ואולי גם קצת מסביב, מה שכן הסיפור הזה מספיק חשוב שנהפוך אותו לנחלת הכלל, שכולנו נרגיש את החיבור אליו, הסיבות בדרך כלל הן פוליטיות, זו הסיבה לדוגמא שאנו לא מבינים למשל למה פתאום באמצע הקיץ סוגרים את בתי הקפה, את הקולנוע ותוקעים תאריך שנקרא תשעה באב… הסיבה לכך היא טכנית- שהיו צריכים ללמד אותנו בבית הספר על תשעה באב זה נפל על החופש הגדול ולכן לא למדנו על כך.

נושא השואה הוא חלק ממערכת הלימוד של משרד החינוך, שי X שעות שמוקצבות ללימוד נושא זה, הסיבה לכך היא פוליטית, אירוע זה משרת מבחינה פוליטית את המנגנון ששולט.

את המושג זיכרון קולקטיבי תבע מוריס האלבוואקס- "מכלול אירועי העבר שלא נחוו באופן ישיר, אלא הועברו על ידי אחרים".

שאנו קוראים את ההגדה בליל הסדר אנו קוראים זיכרון קולקטיבי של הדורות הקודמים ומעבירים אותו הלאה, זהו חיבור של העם היהודי, אותו סיפור שמספרים לנו, מי מספר לנו את אותו הסיפור? המדינה- היא זו שקובעת מה עכשיו ומה הלאה.

כל מושג שאנו "זורקים" לאוויר הוא טעון מבחינה פוליטית…

זיכרון קולקטיבי מחבר אותנו לעבר בצורה כ"כ חזקה עד כדי כך שכאשר אנו הולכים במקום מסוים כמו גרמניה ורואים גדרות מיד עולה לנו אסוציאציה לשואה, ומחלחלת בנו תחושת צמרמורת ואף פחד.

הגדרתה של אניטה שפירא– "אוסף של אותם מושגים שמשעותם נגזרת מתוך קונצנזיוס תרבותי. האומר והמאזין מבינים במה המדובר אך ורק משום שלשניהם יש זיקה לעולם משותף של צפנים ואסוציאציות".

 

הסמל של צלב הקרס הוא סמל הודי במקור, המציא אותו הודי שחשב שהוא יודע איך הגזע האנושי עובד, סבר כי יש גזע נעלה יותר, הגזע הארי וגזעים נחותים יותר, הוא כתב את משנתו ופירסם אותה, זה היה הסמל שלו. אחד מקוראי העיתון הזה היה בחור צעיר בשם הדולף היטלר, כך הוא נחשף בראשית דרכו לגזענות.

 

במצגת אנו רואים את סמל המאבק שנגד גירוש 400 עובדי הילדים הזרים- אנו רואים את התמונה של הילד המפורסם שמרים את ידיו בתקופת השואה, אנו מבינים למה אותם מתנגדים בחרו בתמונה זו, הם משתשמים בזיכרון הקולקטיבי שקיים במדינת ישראל בכל הנוגע לשואה.

 

פשיזם הוא מונח שנתבע באיטליה לאחר מלחמת העולם הראשונה, כיוון שהנסיבות הפוליטיות באיטליה הן אלו שאיפשרו את התפתחותה. מוסליני לא היה גאון הדור אבל הוא כן היה אדם שידע לדבר, ידע לכוון בדיוק לאותם דברים שהעם רצה לשמוע, הוא בנה אידאה שכולה ביקורת כנגד העולם הקיים- נגד הקתולים, נגד הקפיטליסטים, נגד האצולה וכו… כל האידאה שלו בנויה נגד נגד נגד, מה בעד? אני, הוא אמר שהמדינה היא הוא. אנחנו מזהים דפוסי פעולה שלטוניים של מוסליני כפשיסטים ולכן אנו מתארים פשיזם כדרך הפעולות של מוסליני.

ההגדרה האדיאולוגית היא שונה מההגדרה הפרקטית, לכן כל אדם שצועק אנו תופסים אותו כפשיסט.

זהו רפלקס מותנה, משהו שהחדירו לנו לראש, כולנו תוצרים של אותה מערכת ובקורס ננסה להיות יותר ביקורתיים, ננסה להבין מה באמת היה ומה סתם לימדו אותנו, ננסה להגיע לאמת ההיסטורית, אנחנו לא באמת נדע את האמת ההיסטורית אבל נדע יותר פרטים שיעזרו לנו להבין, לקבל, להבחין ולדעת מה נכון.

אנו פועלים לפי קפלקסים, בגלל זה אנו רואים הרבה כרזות ציניות כגון אלו שבמצגת, כרזות שמפעילים אצלנו באופן אוטומטי ריפלקס מסוים.

 

פייר נורה הסטריון צרפתי יהודי חשוב מאוד, כתב על תולדות צרפת בדגש על המהפכה הצרפתית. בחיבורו המונו מנטלי על תולדות המהפכה הצרפתית, הוא מתח קו בין התקופה שלפני לתקופה שלפני.

ב- 14 ביולי, 1789 החלה המהפכה הצרפתית, זוהי ראשיתה של המהפכה המודרנית.

העידן שלפני המהכפה נקרא לפי פייר נורה "סביבת הזיכרון" אותו עולם אינטימי שבו המלך יושב לו למעלה בארמונו והאיכרים הפשוטים חיים מסיפורי עמים שעברו אליהם בתורשה ופעם בשובע מבקרים בכנסייה ושמועים עוד כמה סיפרים, ככה עובר הזיכרון הקולקטיבי, לא ע"י תוכנית שיטתית- דרשות בכנסייה, סבא זקן שמספר על חיוו וכו… כך נוצר זיכרון קולקטיבי, אנשים מאמינים באותם סיפורי עמים.

לאחר המהפכה קרה דבר מופלא בעולם וקמה המדינה, המדינה כאותו מנגנון שלטוני ריכוזי שאחראי על אותה טריטוריה מוגדרת.

מהי מדינה? מדינה היא הסמכות האלימה הלגיטימית בטריטוריה מוגדרת.

המדינה היא זו שקובעת שאדם עם בגדים כחולים יכול לשלול לנו את החופש שלנו.

לאחר המהפכה, המדינה הבינה כי עליה לשלוט על כלל האזרחים ולכן ניתן יותר דגש עכל רישום אזרחים, ניתנו שמות משפחה, שיהיה ניתן לזהות אותם ולחנך אותם, הוקם מנגנון פיקוח על הכנסייה, גם את אותם אנלפבתיים הושיבו על ספסל הלימודים וכו…

אז מההמדינה מחליטה ללמד? מלמדים תנ"ך, היסטוריה, קישורי שפה/לשון, ספרות, אזרחות ועוד… המדינה קובעת מה נתלה על הקיר בכל כיתה, המדינה מחליטה גם מבחינת בניית הנרטיב איך לבנות אותו- תוכנית לימודים זו דרך אחת אך היא בונה גם מוזאונים, אנדרטות, ימי זיכרון ועוד…

אנו חיים בעידן הידעה המובנת, מחדירים לנו מידע באמצעים ישירם ועקיפים מידע ספציפי אותו רוצים להחדיר.

במצגת- אנדרטה מקיבוץ יד מורדכי, היה שם קרב חשוב מאוד במלחמת העצמאות והשריד מאותה מלחמה הוא אותו מגדל מים שמצרים הפציצו, מול אותו מגדל מים בנה רפפורט פסל של מורדכי אנילביץ, הוא מגלם את החיבור הזה שאנו מכירים "משואה לתקומה". הוא מבנה לנו את אותה ידיעה- השואה ומלחמת העצמאות קשורים, הנה הם אפילו אחד ליד השני. הפסל של מורדכי מחזיק בידו רימון, מסמל לחימה. בפועל זה לא מורדכי אנילביץ (סביר להניח כי בשואה הוא היה רזה, חלוש ואילו הפסל שרירי, זקוף וכו…) אלא זה כל אחד ואחד מאיתנו, זו המשמעות של האתוס הציוני הלוחם, חיברו את מרד גטו וורשה אל קרבות השחרור של המדינה. כך צריך להראות היהודי החדש, העברי ומה שהוא צריך לעשות זה למות ולהמית את נפשו למעןם הגנה על המולדת.

המקום/האדם שאחראי לכל זה הינו תל –חי/טרומפלדור.

הקרב בתל חי הוא קרב המפתח, משם מתחיל הכל, הקרב הראשון של לחימה ארואית, מכאן החל הכל, משם החלה תפילת היזכור, זו נקודת המפתח שאיתה אנו צריכים להבין איך בונים אומה,, זה הקרב הגדול של העם היהודי, לא קרב גדול או משמעותי מבחינת תולדותיו הטכניות, אלו היו כמה כנופיות שנלחמו בכמה אנשים שתפסו עמדה, גם את השואה דחסו לקרב זה כדי ליצור דמות של המדינה היהודית החדשה.

This entry was posted in Uncategorized. Bookmark the permalink.

Comments are closed.